מי שברך: תפילת הריפוי היהודית

מי שברך ('מי שברך אבותינו') היא תפילה המבקשת את ברכת ה', הנאמרת בדרך כלל עבור חולים. התפילה מזכירה את זכות אבותינו ומבקשת מה' לשלוח רפואה שלמה - רפואת הנפש ורפואת הגוף - לאדם שמוזכר בשמו. היא נאמרת באופן מסורתי בעת קריאת התורה, מחברת את כוח התורה לתפילה לרפואה. הקהל עונה 'אמן' להוסיף את תפילותיהם.

מי שברך לחולים נאמר בדרך כלל בשבתות ובחגים במהלך קריאת התורה, ובימי שני וחמישי כשקוראים בתורה. לבתי כנסת רבים יש זמן מוגדר לזה, לעתים קרובות אחרי קריאת התורה לפני החזרת הספר לארון. יש האומרים אותו עבור כל עולה לתורה. ניתן לאומרו גם באופן פרטי בכל זמן כשמתפללים על החלמת מישהו.

כשמבקשים מי שברך, מסרו את השם העברי של החולה יחד עם שם אמו העברי (לדוגמה, 'יוסף בן שרה'). שימוש בשם האם הוא המסורת לתפילות ריפוי. אם השם העברי אינו ידוע, ניתן להשתמש בשם באנגלית. בתי כנסת רבים מחזיקים רשימת מי שברך - פנו למשרד או לגבאי להוסיף שמות. חלק מהקהילות גם קוראות שמות שנשלחו באינטרנט או בטלפון.

מי שברך מתחיל: 'מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, הוא יברך וירפא את [שם] בן/בת [שם האם].' ממשיך לבקש מה' לחזק ולרפא אותם, בגוף ובנפש, בתוך שאר חולי ישראל, ומסיים 'במהרה בקרוב ונאמר אמן.' לקהילות שונות יש נוסחאות שונות, חלקן ארוכות יותר וחלקן קצרות יותר.

התפילה מבקשת 'רפואה שלמה' - ריפוי מלא - שמשמעותו המסורתית היא ריפוי גופני ורוחני ('רפואת הנפש ורפואת הגוף'). היהדות מכירה בכך שמחלה משפיעה על האדם כולו, לא רק על הגוף. התפילה מכירה בכך שהריפוי האולטימטיבי בא מה', תוך עידוד לחפש טיפול רפואי. אנו מתפללים על כוח, נחמה והחלמה מלאה של החולה.

בעוד מי שברך לרפואה הוא המוכר ביותר, יש תפילות מי שברך להזדמנויות רבות: לעולים לתורה, לתינוקות שנולדו, לחיילים, למטיילים, ליולדות ועוד. כל אחת מבקשת את ברכת ה' למצב הספציפי. הפורמט - הזכרת זכות אבות ובקשת ברכה - מותאם לצרכים שונים בחיים היהודיים.