חמץ פסח: מדריך בדיקה, ביטול ושריפה

חמץ מתייחס לכל מאכל העשוי מחיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל או כוסמין שבא במגע עם מים יותר מ-18 דקות מבלי להיאפות. בפסח אסור לאכול, להחזיק או ליהנות מחמץ. זה מנציח את יציאת מצרים כשבני ישראל עזבו את מצרים כל כך מהר שהלחם שלהם לא הספיק לתפוח. הסרת החמץ מסמלת הסרת 'נפיחות' רוחנית - אגו וגאווה - מחיינו.

בליל ערב פסח (י"ד בניסן), אחרי צאת הכוכבים, עורכים בדיקת חמץ רשמית. השתמשו בנר לאור, נוצה לטאטוא פירורים וכף עץ לאיסוף. לפני הבדיקה, ברכו: 'ברוך... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ.' רבים מניחים עשרה פיסות לחם ברחבי הבית כדי להבטיח שימצאו משהו. חפשו בכל החדרים שאליהם אולי הובא חמץ.

אחרי הבדיקה, אומרים את כל חמירא (נוסח הביטול): 'כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא.' זה נאמר בארמית. על ידי הכרזת כל חמץ שלא נמצא כהפקר וחסר ערך, אנו מקיימים את הדרישה לא 'להחזיק' חמץ גם אם משהו הוחמץ בטעות. ביטול שני ומורחב נאמר למחרת בבוקר אחרי השריפה.

בבוקר ערב פסח (י"ד בניסן), יש לשרוף את כל החמץ הנותר (ביעור חמץ) עד סוף השעה החמישית ההלכתית של היום. אספו את החמץ שנמצא בבדיקה, בתוספת חמץ שנותר מארוחת הבוקר, ושרפו. אחרי השריפה, אמרו את כל חמירא המורחב הכולל חמץ 'שראיתי ושלא ראיתי, שביערתי ושלא ביערתי.'

מכיוון שהשמדת כמויות גדולות של חמץ יכולה להיות יקרה, חכמים תיקנו את מנהג מכירת חמץ לגוי לפני פסח. המכירה מחייבת מבחינה משפטית ובדרך כלל מסודרת דרך רב הפועל כשליח. החמץ נשאר בביתכם (בדרך כלל בארון ייעודי) אך שייך מבחינה משפטית לגוי במהלך פסח. אחרי החג, הרב קונה אותו בחזרה. יש לסדר זאת לפני בוקר י"ד.

בדיקת חמץ: ליל י"ד בניסן, מיד אחרי צאת הכוכבים. אכילת חמץ: אסורה מסוף השעה ההלכתית הרביעית בי"ד. החזקת חמץ: אסורה מסוף השעה החמישית. ביעור חמץ: חייב להסתיים עד סוף השעה החמישית. 'שעות' אלו מחושבות על ידי חלוקת שעות האור לשנים עשר חלקים שווים, כך שהזמנים משתנים לפי מיקום ותאריך. בדקו באפליקציית עם חזק לזמנים מדויקים במיקומכם.