ספירת העומר: ספירה מפסח לשבועות

ספירת העומר היא המצווה התורנית לספור 49 ימים מליל שני של פסח עד שבועות. בימי המקדש, עומר שעורים הוקרב ביום השני של פסח, והספירה סימנה את הימים עד מנחת החיטים בשבועות. כיום, אנו סופרים כדי לחבר בין יציאת מצרים (פסח) לקבלת התורה (שבועות), המייצגת את מסענו מחירות פיזית לחירות רוחנית.

העומר נספר בלילה, אחרי צאת הכוכבים, החל מהלילה השני של פסח. עמדו ואמרו את הברכה, ואז הכריזו את הספירה: 'היום יום X לעומר' (ואחרי השבוע הראשון, 'שהם X שבועות ו-X ימים לעומר'). אם שכחתם לספור בלילה, ספרו במהלך היום הבא ללא ברכה, ואז חזרו לספור עם ברכה בלילה שלאחריו.

הברכה היא: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר.' ואז מציינים את הספירה. לדוגמה: 'היום יום אחד לעומר' (יום 1), או 'היום שלושה עשר יום, שהם שבוע אחד ושישה ימים לעומר' (יום 13). רבים עוקבים אחרי הספירה בתהילים סז ותפילה לבניין המקדש.

אם שכחתם לספור יום שלם (גם הלילה וגם היום שאחריו), ממשיכים לספור את הימים הנותרים ללא ברכה. הסיבה היא ש-49 הימים מהווים מצווה שלמה אחת, ופספוס יום עשוי לשבור את הרציפות הנדרשת לברכה. עם זאת, המשיכו לספור ללא ברכה - הספירה עצמה עדיין משמעותית. הגדירו תזכורת יומית כדי להימנע מפספוס יום.

תקופת העומר נשמרת כזמן של אבלות חלקית כי 24,000 תלמידי רבי עקיבא מתו בזמן זה. המנהגים כוללים אי עריכת חתונות, אי תספורת, אי האזנה למוזיקה חיה ואי לבישת בגדים חדשים. הגבלות אלו מוסרות בל"ג בעומר (היום ה-33) כשהמגפה הסתיימה. קהילות שונות שומרות הגבלות אלו בחלקים שונים של 49 הימים.

מבחינה קבלית, כל יום בעומר מתאים לשילוב של שבע מידות אלוקיות (ספירות), ומציע 49 הזדמנויות לזיכוך רוחני. הספירה מייצגת את מסענו הרוחני מטומאת מצרים לטהרה הנדרשת לקבלת התורה. רבים משתמשים בתקופה זו להתבוננות ולפיתוח מידות, ומתמקדים בכל יום בהיבט שונה של צמיחה אישית כהכנה לשבועות.