תיקון חצות: קינה בחצות הלילה

תיקון חצות היא תפילה הנאמרת בחצות הלילה, המתאבלת על חורבן המקדש וגלות השכינה. מנהג זה מושרש במסורת הקבלה, מבוסס על הלימוד שחצות הלילה הוא זמן שבו ה' מתאבל על סבל ילדיו ומקבל תפילות במיוחד. על דוד המלך נאמר שהיה קם בחצות לילה לשיר לה'.

תיקון חצות מחולק לשני חלקים: תיקון רחל ותיקון לאה. תיקון רחל נאמר בישיבה על הקרקע (כמו אבלים), ומתמקד בקינה על הגלות והחורבן. הוא כולל תהילים קלז ('על נהרות בבל') וקינות. תיקון לאה, הנאמר אחרי עמידה, מתמקד בתקווה וגאולה. הוא כולל מזמורי שבח וכיסופים לנוכחות ה'.

תיקון חצות נאמר בחצות ההלכתית, שהיא נקודת האמצע בין השקיעה לזריחה - לא בהכרח 12:00 בלילה. בלילות לפני שבת או חגים, ובתקופות שמחה מסוימות, משמיטים את תיקון רחל ואומרים רק תיקון לאה, אם בכלל. בשבת וברוב החגים, לא אומרים תיקון חצות. המנהג נפוץ בעיקר בקהילות ספרדיות וקבליות.

על פי הקבלה, הגלות משפיעה לא רק על העם היהודי אלא גם על העולמות הרוחניים. השכינה נאמר שהיא בגלות עם ישראל. בחצות, בית הדין העליון מתכנס ו'תיקונים' רוחניים אפשריים. על ידי אבל ותפילה בשעה זו, האדם משתתף בתיקון הנזק הקוסמי שנגרם על ידי הגלות ומזרז את הגאולה.

תיקון חצות נשמר בעיקר על ידי אלה העוקבים אחר מנהגי הקבלה, במיוחד יהודים ספרדים וחסידים. האר"י (רבי יצחק לוריא) עודד מאוד מנהג זה. למרות שאינו חובה על כל היהודים, הוא נחשב למנהג משובח למי שיכול לקום בחצות. יש האומרים אותו באופן קבוע, אחרים רק בשלושת השבועות לפני תשעה באב.

במהלך תיקון רחל, יושבים על הרצפה או על מושב נמוך, כמו אבלים בשבעה. יש המניחים אפר על מצחם במקום הנחת התפילין, כסמל לאבל על ירושלים. התפילות נאמרות בטון עצוב. יש המדליקים נר קטן. האווירה היא של צער אמיתי על החורבן, בשילוב תקווה לבנייה מחדש. יש לגשת למנהג זה בכובד ראש ובכוונה.