פסח שני

פסח שני (י"ד באייר) ניתן בתורה כהזדמנות שנייה לאלו שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו - בגלל טומאה או מרחק מבית המקדש. כיום, כשאין בית מקדש, היום מצוין בעיקר בכך שלא אומרים תחנון, וחלק מהאנשים אוכלים מצה.

פסח שני מלמד שתמיד יש הזדמנות שנייה - "אף פעם לא מאוחר מדי". הוא מסמל את הרעיון שגם מי שהחמיץ את המועד או היה בלתי כשיר, יכול לתקן ולהשלים. רעיון זה מודגש במיוחד בתורת החסידות.