שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
ترنيمة المصاعد. حين يردّ الربّ سبي صهيون، نصير كالحالمين.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:
حينئذٍ تمتلئ أفواهنا ضحكاً وألسنتنا ترنّماً، حينئذٍ يقولون بين الأمم: «عظائم صنع الربّ مع هؤلاء».
הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
«عظائم صنع الربّ معنا، فصرنا فرحين».
שׁוּבָה יְהוָה אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
اردد يا ربُّ سبينا كالجداول في أرضٍ قاحلة.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
الزارعون بالدموع يحصدون بالترنّم.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
يذهب باكياً حاملاً الزرع الثمين، ويرجع مترنّماً حاملاً حزمه.