שלושה אורחים
כאשר אברהם יושב בפתח אוהלו ומחלים ממילתו, נגלה אליו ה', ושלושה עוברי דרך מופיעים בחום היום. אברהם רץ לקראתם, משתחווה וממהר להכין מים, לחם ועגל רך, ומכניס אורחים אף בעת מחלתו. בעוד האורחים אוכלים, הם שואלים על שרה ומבטיחים כי תלד בן כעת חיה בשנה הבאה. שרה, המאזינה מן האוהל, צוחקת בלבה למחשבת לידת בן בזקנתה, וה' שואל ברוך היפלא מה' דבר.
מפציר על סדום
כאשר יוצאים האורחים אל סדום, בוחר ה' לגלות לאברהם כי העיר ושכנתה עמורה עומדות להיחרב על רשעתן הגדולה. אברהם ניגש ומפציר בעדן, ושואל האם שופט כל הארץ יספה צדיק עם רשע. הוא נושא ונותן עם ה', מתחיל בחמישים צדיקים ויורד צעד אחר צעד, עד שה' מסכים כי למען עשר נפשות חפות מפשע תינצל העיר. אומץ לבו של אברהם חושף דאגה עמוקה לצדק ולרחמים, אף כלפי זרים שלא גמלו לו כל טובה.
נפילת סדום
שני מלאכים מגיעים אל סדום, ושם מכניס אותם לוט אל ביתו ומגן עליהם מפני המון אלים המקיף את הבית. המלאכים מכים את הקהל בעיוורון ומאיצים בלוט לאסוף את משפחתו ולברוח, כי העיר עומדת להתהפך. עם שחר הם מוציאים את לוט, אשתו ושתי בנותיו, ומזהירים אותם לבל יביטו לאחור, ואז ממטיר ה' אש וגופרית על סדום ועל עמורה. אשת לוט מביטה לאחור ונהפכת לנציב מלח, בעוד לוט ובנותיו נמלטים אל ההרים. בהאמינן כי העולם חרב, יולדות בנותיו לימים בנים שהם אבות מואב ועמון.
שרה בגרר
אברהם נוסע אל אזור גרר, ושוב, מחשש לשלומו, הוא אומר כי שרה אחותו. אבימלך המלך מביא אליו את שרה, אך ה' בא אליו בחלום הלילה ומזהיר אותו כי היא אשת איש. אבימלך, שלא נגע בה, טוען לחפותו, וה' אומר לו להשיב את שרה לאברהם, שהוא נביא ויתפלל בעדו. המלך משיב את שרה במתנות נדיבות, אברהם מתפלל, וה' מרפא את בית אבימלך, שנעצר מלדת.
לידת יצחק
ה' פוקד את שרה כאשר הבטיח, והיא יולדת בן לאברהם בזקנתו, והם קוראים שמו יצחק. שרה מכריזה כי ה' עשה לה צחוק, והילד נימול בן שמונה ימים ולימים נחגג במשתה גדול. כאשר רואה שרה את ישמעאל בן הגר מצחק, היא מבקשת מאברהם לגרש את הנער ואת אמו, וה' אומר לו לשמוע בקולה ומבטיח כי גם ישמעאל יהיה לגוי. הגר ובנה תועים במדבר עד שכלים מימיהם, ומלאך מראה לה באר ומבטיח לה את עתיד בנה. אברהם אף כורת ברית שלום עם אבימלך בבאר שבע, ומסמן באר בשבועה.
עקדת יצחק
ה' מנסה את אברהם, ואומר לו לקחת את בנו יחידו יצחק ולהעלותו על הר בארץ המוריה. אברהם משכים בבוקר, נוסע שלושה ימים עם בנו ושני נעריו, ועולה על ההר נושא את העצים ואת האש, ואומר ליצחק כי ה' יראה לו את השה. הוא בונה מזבח, עוקד עליו את בנו ומרים את המאכלת, וברגע זה קורא מלאך ה' ועוצר בעדו, כי מסירותו הוכחה. אברהם נושא עיניו ורואה איל נאחז בסבך, ומעלה אותו תחת בנו, וה' מברך אותו בזרע רב ככוכבים וכחול. הפרשה נחתמת בבשורה המגיעה אל אברהם כי לנחור אחיו נולדו ילדים, וביניהם נכדה ושמה רבקה.