הדלקת הנרות
ה' מצווה את אהרן להדליק את נרות המנורה כך שיאירו אל מול פני המנורה. לאחר מכן מתארת התורה כיצד הלויים מיטהרים ומוקדשים רשמית לעבודתם, מונפים בעד כל ישראל במקום הבכורות. משהודלק האור והוצבו הלויים, נופלות ההכנות האחרונות למסע על מקומן. המשכן מוכן, וכן גם אלה שיטפלו בו.
פסח שני
משמגיעה שנה לצאת ממצרים, מביא העם את קרבן הפסח במדבר. אך כמה אנשים שהיו טמאים אינם יכולים להשתתף ובאים אל משה לשאול מדוע ייגרעו. במקום לדחותם, מביא משה את שאלתם לפני ה', הקובע את פסח שני, פסח נוסף כעבור חודש לכל מי שלא יכול לקיים את הראשון. זהו לקח מרשים שכיסופים כנים להתקרב יכולים לפתוח הזדמנות שנייה של ממש.
הענן והחצוצרות
ענן שוכן על המשכן ביום ואש מאירה עליו בלילה. בהיעלות הענן נוסע העם, ובשוכנו הם חונים, ממתינים כל עוד הוא נשאר. ה' אף מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף להקהיל את העם, להריע תרועה ולציין את המועדים. בין הענן ובין החצוצרות לומד ישראל לנוע רק על פי אות מה', בוטח שכל צעד וכל חנייה מכוונים ממרום.
היציאה מסיני
לבסוף נעלה הענן, ולראשונה יוצא העם מסיני בסדר מסעו, שבט אחר שבט, והארון נוסע לפניהם. משה מזמין את חובב, מקרובי חותנו, להמשיך עמם בדרך ולחלוק בטובה הצפויה. בנסוע הארון קורא משה את המילים העתיקות המבקשות מה' לקום ולהפיץ את אויביו, ובנוחו הוא משיב את ה' בברכה אל רבבות אלפי ישראל. המסע הגדול אל הארץ המובטחת החל סוף סוף.
התאווה לבשר
כמעט מיד עם צאתם מתחיל העם להתלונן, ואש פורצת בקצה המחנה עד שמשה מתפלל והיא שוככת. אז מתפשטת תאווה: הם בוכים לבשר וזוכרים את מאכלי מצרים, קצים במן היורד בכל יום. מוכרע תחת המשא, זועק משה שאין הוא יכול לשאת את העם הזה לבדו, וה' משיב באצילת רוחו על שבעים זקנים לחלוק עמו בעול ההנהגה. ה' שולח להקות עצומות של שליו, אך התאווה הופכת קטלנית, והמקום נקרא על שם קברי המתאווים.
מרים ומשה
במעמד החותם את הפרשה מדברים מרים ואהרן במשה על אודות אשתו, ותוהים אם רק הוא שומע את דבר ה'. ה' קורא לשלושתם אל האוהל ומכריז שאף שהוא מדבר אל שאר הנביאים במראה, עם משה הוא מדבר פה אל פה, שכן משה עניו מכל האדם. מרים נפגעת בצרעת, לובן העולה בעור, ומשה מתחנן בתפילה קצרה ונרגשת שה' ירפא אותה. היא נותרת מחוץ למחנה שבעה ימים, וכל האומה ממתינה לה בטרם תיסע אל מדבר פארן.