המרד מתלקח
קורח, בן דוד של משה ואהרן, מוביל מרד יחד עם דתן ואבירם משבט ראובן ומאתיים חמישים מנהיגים נכבדים של העדה. הם ניצבים מול משה ואהרן בהאשמה נועזת: כל העדה כולה קדושה, אז מדוע מתנשאים השניים מעל כולם? מתחת לשפת השוויון מסתתרת שאיפה לשלטון ולכהונה. משה נופל על פניו, ואז מציע מבחן שיניח לה' עצמו להראות את מי בחר.
מבחן המחתות
משה אומר לקורח ולנלווים אליו לקחת כל אחד מחתה, למלאה קטורת ולהקריבה לפני ה' בבוקר, כדי שיודיע ה' מי הקדוש באמת. אחר כך הוא קורא לדתן ולאבירם, אך הם מסרבים לבוא ובמקום זאת מטיחים בו האשמות מרות. משה, שנתן את כל חייו לעם הזה, כואב עמוקות ומדגיש שמעולם לא לקח דבר מאיש. הבמה נערכת לעימות שיכריע את המחלוקת אחת ולתמיד.
האדמה נפתחת
למחרת נאספים המורדים ומחתותיהם בפתח האוהל. משה מכריז שאם ימותו אנשים אלה מוות רגיל, אזי לא שלחו ה', אך אם תפצה האדמה את פיה ותבלע אותם, אזי ניאצו את ה'. לא הספיקו המילים להיאמר עד שהאדמה נבקעת ובולעת את בית קורח יחד עם דתן ואבירם, ואש אוכלת את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת. מחתותיהם מרוקעות לציפוי למזבח, אזהרה נצחית שאיש זר לא יעז לתפוס את הכהונה.
מגפה ופרח
במקום להתפכח, מאשימים העם את משה ואהרן בהמתת עם ה', ומגפה קטלנית פורצת בקרבם. אהרן, בדחיפת משה, רץ אל תוך העם וקטורתו בידו ועומד בין המתים ובין החיים עד שנעצרת המגפה. אז מיישב ה' את שאלת ההנהגה ברוך: מטה כל שבט מונח במשכן ללילה, ומטה אהרן לבדו פורח ומגדל שקדים בשלים. המטה נשמר לאות להשקיט את התלונות אחת ולתמיד.
מתנות הכהונה
משאוששה הכהונה, מפרט ה' את החובות ואת השכר של המשרתים בקודש. הכהנים מצווים לשמור על המשכן ומקבלים מנות מן הקרבנות לבתיהם. הלויים, שאין להם חלק בארץ, מקבלים את מעשרות העם תמורת עבודתם, והם בתורם מפרישים מעשר ממה שהם מקבלים כמתנה לכהנים. התפקידים שקורח חמד מתגלים לא כזכויות לחטוף אלא כחובות קודש, לכל אחת עול משלה וברכה משלה.