הדרך העוקפת
בצאת ישראל ממצרים בוחר ה' שלא להנחותם בדרך החוף הקצרה דרך ארץ פלשתים, פן יבהילם מראה המלחמה וישובו בורחים אל העבדות. תחת זאת הוא מוליכם בנתיב מדברי עוקף אל עבר ים סוף. משה מקיים שבועה עתיקה ולוקח את עצמות יוסף לקוברן יום אחד בארץ המובטחת. ה' הולך לפני העם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, כדי שיוכלו לנסוע בכל שעה.
לכודים על הים
אך יצא ישראל, ומתחרט פרעה על ששילחם ורודף אחריהם ברכבו ובחילו. העם מוצא עצמו לכוד בין המצרים המתקרבים לבין הים, ומרוב פחד הם צועקים ופונים כנגד משה, באומרם שמוטב היה לעבוד את מצרים מלמות במדבר. משה משיב שעליהם רק להתייצב ולראות, כי ה' יילחם למענם. ואז אומר ה' למשה לחדול מתפילתו ולצוות על העם להתקדם.
קריעת הים
משה נוטה את ידו על המים, וה' מוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, והופכו ליבשה וחומות מים ניצבות משני הצדדים. ישראל עובר בתוך הים בבטחה, בעוד עמוד הענן עובר מאחוריהם להגן עליהם מפני מצרים. כשהמצרים דוהרים אחריהם, אופני מרכבותיהם נתקעים והמים השבים ניתכים, ומטביעים את כל חיל פרעה. ישראל עומד לבטח על החוף האחר ורואה את יד ה' הגדולה, והעם בא לידי אמונה בו ובמשה עבדו.
שירת הים
מלאים יראה והכרת טובה, פורצים משה ובני ישראל בשירה, מהללים את ה' כמושיע אדיר שרמה בים סוס ורוכבו. שירת הים חוגגת את מפלת המדכא וצופה אל היום שבו ייטע ה' את עמו בהר קדשו. מרים הנביאה, אחות משה ואהרן, לוקחת את התוף בידה, וכל הנשים יוצאות אחריה בתופים ובמחולות. זו התפרצות של שמחה טהורה בטרם יחל המסע הארוך במדבר.
מים מרים ולחם מן השמים
השמחה פוגשת עד מהרה את מציאות המדבר הקשה. במקום ששמו מרה מוצא העם מים מרים בלבד, וכשהם מתלוננים מראה ה' למשה עץ להשליך אל המים והם נמתקים. אחר כך, רעבים ופוחדים, מתגעגע העם אל מאכלי מצרים, וה' ממטיר מן, לחם דק ומופלא מן השמים שהם לוקטים טרי בכל בוקר. ביום שישי יורדת מנה כפולה כדי שלא יצטרכו ללקוט בשבת, ובכך למד העם לנוח ולבטוח שצורכי כל יום יסופקו.
מים מן הסלע
בהמשך המסע שוב אין העם מוצא מים ורב עם משה במרירות, ותובע לדעת אם ה' בקרבם באמת אם אין. משה זועק אל ה', מתיירא שהעם כמעט מוכן לרוגמו. ה' אומר לו להכות בצור בחורב, וכשהוא עושה כן זורמים מים לכל המחנה לשתות. המקום נקרא על שם מסת העם ומריבתו, זכר בל יימחה עד כמה מהר עלולה הכרת הטובה להידרדר לספק.
מלחמת עמלק
הפרשה מסתיימת בהתקפה פתאומית של עמלק, הנופל על ישראל במדבר. משה שולח את יהושע להוביל את הלוחמים, והוא עצמו עולה על גבעה ומרים את ידיו, וכל עוד ידיו מורמות גובר ישראל. כשכבדות ידיו, תומכים בהן אהרן וחור משני הצדדים עד בוא השמש, ויהושע מנצח את עמלק במלחמה. ה' מכריז שמלחמה לו בעמלק מדור דור, ומשה בונה מזבח של הודיה, וחותם את הפרשה באמת המפוכחת שחירות שנקנתה בקושי עדיין צריכה הגנה.