נדבת הלב
ה' אומר למשה להזמין את בני ישראל להביא תרומה לבניית המשכן, אך רק מאלה שלבם נודב אותם לתת. החומרים רבים: זהב, כסף ונחושת, צמר צבוע בגוונים עשירים ופשתן משובח, שיער עזים ועורות, שמן, בשמים ואבנים יקרות. ואז אומר ה' את לב כל המפעל, שיעשה לו העם מקדש כדי שישכון בתוכם. המשכן אינו לצורך ה', הממלא את כל החלל, אלא כדי שנוכחותו תורגש בתוך המחנה.
הארון והכרובים
ההוראות מתחילות בכלי הקדוש מכל, הארון, תיבה מצופה זהב שתחזיק את לוחות הברית. עליו מונח כיסוי זהב טהור המוכתר בשני כרובים, דמויות מכונפות הפונות זו אל זו בתחושה של חיבוק אלוקי. מבין הכרובים האלה, אומר ה' למשה, ידבר וייתן את מצוותיו לישראל. הכלי הפנימי הזה הופך לנקודת המפגש בין ה' לבין עמו.
שולחן ומנורה
אחריהם בא השולחן, שולחן עצי שיטים מצופה זהב שעליו ערוך לחם הפנים לפני ה' תמיד. מולו ניצבת המנורה, מקשה מחתיכה אחת של זהב טהור, ובה קנה מרכזי ושישה קנים המעוצבים בגביעים, כפתורים ופרחי שקד. נרותיה נועדו להאיר בתוך המשכן תמיד. יחד ממלאים השולחן והמנורה את החלל הקדוש במזון ובאור.
המשכן עצמו
אחר כך מתארת התורה את מבנה המשכן כולו. יריעות אריג יפות של פשתן וצמר צבעוני מחוברות לכיסוי גדול אחד, ומעליו שכבות יריעות של שיער עזים ואז כיסויי עורות מגנים. הקירות עשויים קרשי שיטים זקופים מצופים זהב, העומדים באדני כסף ומוחזקים בבריחים אופקיים. חלק אחר חלק, מקבל צורה משכן נייד שאפשר להקימו ולשאתו לכל מקום שאליו נוסע ישראל.
פרוכת ומזבח
בתוך המשכן חוצצת פרוכת אריג מיוחדת את החדר הפנימי ביותר, שבו נח הארון, כקודש הקודשים. מסך שני תלוי בפתח האוהל עצמו. בחוץ, בחצר הפתוחה, ניצב המזבח הגדול מעצי שיטים מצופה נחושת, ובו קרנות בפינותיו וכל כלי העבודה לקרבנות. כאן, לפני המשכן, תיערך עבודת הקרבנות.
החצר
לבסוף פורשת התורה את החצר המקיפה את המשכן. קלעי פשתן משובח, נתמכים בעמודים העומדים באדנים, סוגרים מלבן קדוש, ומסך משמש לו שער. גבול זה מפריד בין קרקע קדושה לבין החלל הרגיל של המחנה, ומעניק למשכן מסגרת מכובדת. עם הגדרת החצר, שלמה התוכנית למקום שבו יכולים שמים וארץ להיפגש.