הבטחה מתחדשת
הפרשה נפתחת בדברי ה' אל משה, המתגלה אליו בדרך חדשה ועמוקה יותר. ה' מזכיר את הברית שכרת עם האבות אברהם, יצחק ויעקב, ומבטיח ארבע הבטחות: להוציא את ישראל מתחת סבלות מצרים, להציל אותם, לגאול אותם ולקחת אותם לו לעם. זו הבטחה לא רק של יציאה לחירות אלא של קרבה, והיא חותמת בהתחייבות להביאם אל הארץ שנשבע לאבותיהם. ה' מצווה את משה לשאת בשורת תקווה זו אל העם המשועבד.
רוח נשברה
כאשר משה מביא את דברי ה' אל בני ישראל, אין הם יכולים לקבלם, שכן רוחם נשברה מן העבודה הקשה. ה' שולח את משה חזרה אל פרעה לדרוש את שחרור העם, אך משה טוען שהוא ערל שפתיים ותוהה כיצד ישמע לו פרעה. כאן עוצרת התורה כדי למנות את יוחסי משה ואהרן, ולנטוע את שני המנהיגים בשבט לוי. לאחר שה' מחזק את לבם, נערכים האחים לעמוד לפני השליט האדיר בתבל.
המטה והתנין
משה ואהרן באים אל פרעה, ואהרן משליך את מטהו והוא הופך לתנין. חרטומי פרעה עושים כמותו בלהטיהם, אך מטה אהרן בולע את מטותיהם, אות ראשון ושקט של מי שכוחו אמיתי. פרעה אינו נרתע ומכביד את לבו, וממאן לשלח את ישראל. ה' אומר למשה שהגיעה העת להראות למצרים, בסדרה של מכות אדירות, שהוא לבדו האלוקים.
דם וצפרדע
המכות מתחילות ביאור, עורק החיים וגאוותה של מצרים. אהרן מכה את המים והם נהפכים לדם, הדגה מתה והנהר מבאיש, אך חרטומי פרעה עושים כמותו ולבו נשאר קשה. אחר כך שורצת הארץ צפרדעים הממלאות את הארמון ואת התנורים, עד שפרעה מתחנן למשה להתפלל שיסורו ומבטיח לשלח את העם. אך משבאה הרווחה, חוזר בו פרעה מדברו, ראשונה בשורה ארוכה של הבטחות שהופרו.
כנים, ערוב ושחין
המכות הבאות ניתכות בזו אחר זו, כל אחת מעמיקה את חוסר האונים של מצרים. עפר הארץ הופך לכנים, והפעם נכשלים החרטומים ומודים שאצבע אלוקים היא. עדרי חיות טרף פושטים על המצרים ופוסחים על ארץ גושן שבה שוכן ישראל, ובכך מבדיל ה' בבירור בין שני העמים. אחר כך מכה דבר קטלני במקנה מצרים, ושחין כואב פורח באדם ובבהמה, עד שאין החרטומים יכולים אף לעמוד לפני משה. ועדיין אין פרעה נכנע.
אש וברד
המכה השביעית היא הנוראה מכולן: סופת ברד שאש מתלקחת בתוכה, מכה בשדות, משברת את העצים ומפילה כל הנשאר בחוץ. משה מזהיר את המצרים מראש, והירא את דבר ה' מכניס את עבדיו ואת מקנהו אל מחסה. מוכה מן הסערה, מודה פרעה בפעם הראשונה שחטא ושה' הוא הצדיק, ומתחנן למשה שיפסיק אותה. אך ברגע שחדלו הקולות והברד, מתקשה לבו שוב, והפרשה מסתיימת כשישראל עודם משועבדים והמאבק לא תם.