ממשפחה לאומה
הספר נפתח במניין שמות בני יעקב שירדו מצרימה, שבעים נפש בסך הכול. אותו דור מת, אך בני ישראל פרים ורבים עד שהם ממלאים את הארץ. אז קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ומיראתו את מספרם ההולך וגדל, הוא משעבד אותם בעבודת פרך, ומכריח אותם לבנות את ערי המסכנות פיתום ורעמסס. אך ככל שמצרים מענה אותם יותר, כן הם מתרבים יותר, עד שהמצרים באים לגור מפניהם.
גזרתו האכזרית של פרעה
נחוש לשבור את העם, מצווה פרעה על המיילדות העבריות, שפרה ופועה, להמית כל בן זכר בלידתו. אך המיילדות יראות את ה' יותר משהן יראות את המלך, והן מחיות את הילדים, ולכן גומל להן ה' בבתים משלהן. מתוסכל, מוציא פרעה גזרה אל כל עמו: כל בן עברי יושלך אל היאור, ואילו הבנות תחיינה. צלה של גזרה נוראה זו מרחף על לידת אותו ילד עצמו שיהיה למושיע ישראל.
משוי מן המים
איש ואישה משבט לוי יולדים בן, ובראותה כי טוב הוא, מסתירה אותו האם שלושה חודשים. כשאין היא יכולה עוד להסתירו, היא שמה אותו בתיבה אטומה בין קני הסוף על שפת הנהר. בת פרעה עצמה יורדת לרחוץ, מוצאת את התיבה ומרחמת על התינוק הבוכה, אף שהיא מכירה בו ילד עברי. אחות התינוק, מרים, הצופה מקרוב, מציעה למצוא מינקת עברייה ומביאה בחוכמה את אם הילד עצמה, ומשגדל קוראת לו הנסיכה משה ומגדלת אותו כבנה בארמון.
גלות במדיין
כאשר גדל משה, הוא יוצא אל אחיו ורואה מצרי מכה עבד עברי, ובהביטו לכאן ולכאן, הוא מכה את המצרי וטומן אותו בחול. למחרת הוא מנסה להפריד בין שני עברים ניצים, ואחד מהם לועג לו, ושואל האם משה מתכוון להורגו כפי שהרג את המצרי. בהבינו כי נודע הדבר, ובעוד פרעה מבקש את נפשו, בורח משה אל ארץ מדיין, שם הוא מגן על בנות הכהן יתרו על יד באר ומשקה את צאנן. הוא נושא את ציפורה בת יתרו ומוליד בן ושמו גרשום, בעוד במצרים מת המלך הישן והעם זועק תחת שעבודו, וה' שומע אותם וזוכר את בריתו.
הסנה הבוער
ברועה את צאן יתרו, מגיע משה אל חורב, הר האלוקים, ורואה סנה הבוער באש אך אינו אוכל. מתוך הסנה קורא ה' בשמו, אומר לו להסיר את נעליו כי המקום קדוש, ומתגלה כאלוקי אברהם, יצחק ויעקב. ה' מכריז כי ראה את סבל עמו ויוציא אותם ממצרים אל ארץ טובה ורחבה זבת חלב ודבש, ושולח את משה אל פרעה לשחררם. כאשר שואל משה באיזה שם ידבר עליו, משיב ה' במילים המסתוריות אהיה אשר אהיה, אלוקי אבותם הפועל עתה לגאלם.
שליח ממאן
משה מהסס, וטוען כי העם לא יאמין לו, ולכן נותן לו ה' שלושה אותות: מטהו הופך לנחש וחוזר, ידו נעשית מצורעת ומתרפאת, ומים מן היאור נהפכים לדם. עדיין מתנגד משה כי כבד פה הוא ואינו איש דברים, עד שה', בכעס מה, ממנה את אחיו אהרן לדבר במקומו. משה נפרד מחותנו יתרו ויוצא למצרים ומטה האלוקים בידו. ה' מזהיר אותו כי לב פרעה יתקשה, וכי עליו לומר לפרעה שישראל בני בכורי, ועליו לשלחו או לאבד את בכורו שלו.
שיבה אל פרעה
אהרן יוצא לקראת משה, ויחד הם מכנסים את זקני ישראל, שם חוזר אהרן על דברי ה' ועושה את האותות, והעם מאמין וכורע בהשתחוויה כי ה' זכר אותם. אז ניצבים משה ואהרן לפני פרעה ומוסרים את דרישת ה' לשלח את עמו, אך פרעה לועג, ושואל מיהו ה' שיישמע לו, ומסרב. תחת זאת הוא מכביד עוד את השעבוד, ומצווה על העם לאסוף בעצמו את התבן ולייצר את אותו מספר לבנים, וכאשר הם נכשלים, מוכים שוטריהם. השוטרים פונים במרירות אל משה ואהרן, ומשה זועק אל ה', המשיב כי עתה יראה משה את אשר יעשה, כי ביד חזקה ייאלץ פרעה לשלחם.