שכר הנאמנות
הפרשה נוטלת את שמה מהבטחת משה, שאם ישמע ישראל את חוקי ה' וישמרם, ישמור ה' את ברית האהבה שנשבע לאבותיהם. הוא מתאר את הברכות שיבואו: פרי הבטן, פרי האדמה ופרי הצאן, מחסה מפני מחלה וניצחון על כל אויב. משה אומר לעם לא לפחד מן העמים העצומים שיעמדו מולם, כי ה' יגרש אותם מעט מעט, שלא תשמם הארץ בטרם יספיק ישראל למלאותה. תפקידם הוא לבטוח, לשמוע, ולנתץ את אלילי העמים ההם עד תום ולא להימשך אחר כספם וזהבם.
לקחי המדבר
משה קורא לעם לזכור את כל המסע בן ארבעים השנה במדבר, שבו מענה ומנסה אותם ה' כדי לגלות את אשר בלבבם. ה' מרעיב אותם ואז מאכילם מן, ומלמד שלא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה'. במשך כל אותן שנים שמלותם לא בלו ורגליהם לא בצקו, כי דואג להם ה' כאב המייסר את בנו האהוב. משה מזהיר שכאשר ייכנסו לארץ חיטה ושעורה, גפן ותאנה, ויאכלו לשובע, עליהם לברך את ה' ולא לומר בלבם שכוחם שלהם עשה להם את החיל הזה.
לא בצדקתך
משה מזהיר את העם לבל ידמו שה' נותן להם את הארץ בזכות צדקתם שלהם; אלא ברשעת העמים ובזכות ההבטחה לאברהם, ליצחק וליעקב. כדי לנפץ כל שמץ של גאווה, הוא מזכיר להם כמה פעמים הכעיסו את ה' במדבר, ומעל לכול בחורב, כשעשו את עגל הזהב. הוא מספר כיצד עלה אל ההר, קיבל את הלוחות, וירד למצוא את העם עובד לפסל, עד ששיבר את הלוחות ונפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה, מתחנן על האומה ועל אהרן. ישראל שורד, מבהיר משה, רק משום שה' סולח, לא משום שהעם זכה בכך.
הלוחות השניים
משה מזכיר כיצד אומר לו ה' לפסול שני לוחות חדשים ולעשות ארון להניחם בו, וכיצד שב ה' וכותב את עשרת הדיברות ומחדש את הברית. הוא מתאר כיצד מובדל שבט לוי לשאת את הארון, לשרת את ה' ולברך בשמו, ומקבל את ה' עצמו לחלקו ולא נחלת אדמה. משה נשאר על ההר בפעם השנייה, וה' שומע אליו ומסכים שלא להשמיד את העם. סיפור העגל, שיכול היה לחתום את הברית, הופך תחת זאת לסיפור של רחמים והזדמנות שנייה.
מה ה' שואל מעמך
באחד הקטעים המרטיטים שבתורה, שואל משה מה זה אשר ה' באמת דורש: ליראה את ה', ללכת בכל דרכיו, לאהוב ולעבוד אותו בכל הלב והנפש, ולשמור את מצוותיו. הוא קורא לעם למול את ערלת לבבם ולחדול מקשיות עורף, כי ה' גדול ונורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. ה', הוא אומר, עושה משפט ליתום ולאלמנה ואוהב את הגר, ולכן גם ישראל חייב לאהוב את הגר, בזכרו כי גרים היו במצרים. מעם של שבעים נפש שירד למצרים עשה ה' אותם ככוכבי השמים לרוב.
ארץ של גשם
משה מתאר את הארץ שישראל עומד לרשת כשונה ממצרים, ארץ הרים ובקעות השותה מים ממטר השמים, ארץ אשר ה' משגיח עליה מראשית השנה ועד אחריתה. הוא מלמד את הקטע שהופך לפרשה השנייה של קריאת שמע: אם יאהב העם את ה' ויעבדהו, יבואו הגשמים בעתם והיבול יהיה מלא, אך אם יפנו אל אלילים ייעצרו השמים והארץ לא תיתן יבולה. שוב הוא מצווה אותם לשים את הדברים האלה על לבם, לקושרם כתפילין וללמדם לבניהם. אם יישמרו באמונה, מבטיח משה, לא יתייצב איש מולם, וכל מקום שתדרוך בו כף רגלם, מן המדבר ועד הנהר הגדול, יהיה שלהם.