תחינת משה
הפרשה נפתחת כשמשה שופך את לבו לפני ה', מתחנן שיורשה לעבור את הירדן ולראות את הארץ הטובה במו עיניו. ה' משיב כי לא יעבור, שכן הגזרה עומדת בעינה, אך אומר לו לעלות אל ראש ההר ולהביט על הארץ לכל עבר. על משה להעביר את הנהגתו ליהושע ולחזק אותו לקראת הבאות. אף גדול נביאי ישראל משלים עם כך שמסעו שלו מסתיים כאן, ומלמד את העם שנאמנות אין פירושה תמיד לקבל כל שאנו כוספים לו.
שמירת הברית
משה קורא לעם להקשיב לחוקים שהוא מלמד, לא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם, שכן שמירתם הנאמנה היא חכמתם בעיני העמים. הוא מזכיר להם את היום שעמדו בחורב ושמעו את קול ה' מתוך האש ולא ראו כל תמונה או צורה, אזהרה לבל יעשו פסל ולא ישתחוו לשמש, לירח ולכוכבים. אם ביום מן הימים ישחיתו דרכם ויפוצו בין העמים, מבטיח הוא שכאשר יבקשו את ה' בכל לבבם ימצאוהו, כי אל רחום הוא ולא ישכח את הברית עם אבותיהם. משה מבדיל שלוש ערי מקלט ממזרח לירדן, ואז נערך לחזור על עצם לב התורה.
עשרת הדיברות
משה מקהיל את כל ישראל וחוזר על עשרת הדיברות, הדברים שאמר ה' בסיני מתוך אש, ענן וערפל. הוא מזכיר כיצד רעד העם לשמע קול ה' והתחנן שמשה לבדו יתקרב לקבל את השאר, ומבטיח לעשות ככל אשר יצווה ה'. מעבודת ה' לבדו ושמירת השבת ועד כיבוד הורים והאיסור לגנוב, לרצוח ולחמוד, עשרה דיברות אלה הם יסוד הברית. משה מספר כיצד ה' מאשר את בקשת העם ומייחל שיישמרו יראה זו בלבם תמיד.
קריאת שמע
אז מלמד משה את המילים שהופכות להכרזת האמונה היומית של ישראל: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הוא מצווה את העם לאהוב את ה' בכל לבבם, בכל נפשם ובכל מאודם, ולשמור את הדברים האלה תמיד לנגד עיניהם. עליהם לשננם לבניהם, לדבר בם בשבתם בבית ובלכתם בדרך, לקושרם כתפילין על היד ועל הראש, ולכותבם על מזוזות בתיהם. בכמה פסוקים קצרים הופך משה את הברית לדבר השזור בכל שעה של חיי היומיום.
לזכור בארץ
בהביטו קדימה אל השפע הצפוי להם, מזהיר משה את העם לבל ישכחו את ה' בעת שייהנו מערים שלא בנו ומכרמים שלא נטעו. אל להם לנסות את ה' כפי שעשו במדבר, אלא לעשות את הישר והטוב בעיניו. כאשר ישאלו בניהם לימים מה פשר החוקים האלה, יענו להם בסיפור יציאת מצרים, כיצד הוציאם ה' ממצרים ביד חזקה לתת להם את הארץ הזאת. הכרת הטובה והזיכרון, מלמד משה, הם המשמר הבטוח מפני הגאווה והשכחה.
עם סגולה
משה פונה אל העמים שיפגוש ישראל בארץ, ומצווה את העם לבל יתחתנו עם עובדי האלילים ולבל יימשכו אחר אליליהם. הוא מזכיר להם שהם קדושים לה', נבחרים מכל עמי הארץ להיות לו לעם סגולה, לא משום שהם הרבים שבעמים אלא משום שה' אוהב אותם ושומר את השבועה לאבותיהם. ה' נאמן, גומל למאוהביו ומשלם לשונאיו. בנימה זו של בחירה ואהבה באה הפרשה אל סיומה.