בדרך אל עשו
בהתקרב יעקב הביתה, הוא שולח מלאכים לפני אחיו עשו, היושב בארץ שעיר. בשורה שבה כי עשו מתקרב עם ארבע מאות איש, ויעקב נתקף פחד. הוא מחלק את מחנהו לשניים כדי שאם יוכה האחד, יימלט האחר, ושופך תפילה אל ה', מזכיר את הבטחת השמירה ומודה כי אינו ראוי לכל החסד שקיבל. אז הוא מכין מנחה נדיבה של צאן ובקר, ושולח אותה לפניו במשלוחים כדי לרכך את לב אחיו בטרם ייפגשו.
מאבק עד השחר
באותו לילה מעביר יעקב את משפחתו את הנהר ונשאר לבדו, ואיש מסתורי נאבק עמו עד עלות השחר. משאינו יכול לו, נוגע הזר בכף ירך יעקב ומוציאה ממקומה, אך יעקב מחזיק בו ומסרב להרפות בלא ברכה. היצור נותן לו שם חדש, ישראל, שפירושו מי שנאבק עם אלוקים ועם אנשים ויכול. יעקב קורא למקום פניאל, כי ראה פנים אל פנים וניצל, והוא הולך צולע מן הגיד הנגוע, ולכן אין בני ישראל אוכלים את אותו גיד עד היום.
האחים מתחבקים
עם שחר רואה יעקב את עשו מתקרב, מסדר את משפחתו, ואז יוצא לפניהם ומשתחווה ארצה שבע פעמים. לרווחתו, רץ עשו לקראתו, מחבק אותו ובוכה על צווארו, וכל השנאה הישנה נמסה. עשו מסרב תחילה למנחה, באומרו כי יש לו רב, אך יעקב מפציר בו עד שהוא מקבלה. האחים נפרדים בשלום, עשו שב אל שעיר בעוד יעקב נוסע הלאה אל סוכות ואחר כך אל העיר שכם, שם הוא קונה חלקת אדמה ובונה מזבח לה'.
צער בשכם
דינה בת יעקב יוצאת לראות את בנות הארץ, ושכם, נשיא האזור, חוטף ומענה אותה, ואז חושק לקחתה לאישה. מלאי כאב, משיבים אחי דינה על הצעת הנישואים במרמה, ומסכימים רק אם כל זכר בעיר יימול. ביום השלישי, בעוד האנשים סובלים ממכאוביהם, נכנסים שמעון ולוי אל העיר והורגים את כל הזכרים, ומחלצים את אחותם, ושאר האחים לוקחים את השלל. יעקב מוכיח אותם על שהשניאו את המשפחה בעיני שכניה, אך הם משיבים כי אין להתייחס אל אחותם כאל זונה.
שיבה אל בית אל
ה' אומר ליעקב לעלות אל בית אל ולבנות שם מזבח, ויעקב מטהר תחילה את ביתו מכל אליל נכר, וטומן אותם תחת עץ. בבית אל נגלה אליו ה' שוב, מאשר את שמו ישראל, ומחדש את ברית הארץ והזרע הרב שניתנה תחילה לאברהם וליצחק. בהמשך הדרך, רחל יולדת בקושי רב ומתה בלדתה את בנו השנים עשר של יעקב, בנימין, ויעקב קוברה על הדרך אל אפרת ומציב מצבה על קברה. אז מונה התורה את שנים עשר בני יעקב, השבטים שמהם יצא כל העם.
מות יצחק ושושלת עשו
יעקב שב סוף סוף אל אביו יצחק בחברון, ויצחק מת בגיל מאה ושמונים, ושני בניו סופדים לו וקוברים אותו יחד. אז נחתמת הפרשה בתיאור ארוך של צאצאי עשו, הנקרא גם אדום, ומונה את בניו, אלופי השבטים והמלכים המולכים בארצו. רישום מוקפד זה מכבד את משפחת עשו אף כשסיפורה המרכזי של התורה פונה אל בני ישראל. הוא מזכיר לנו כי גם עשו נעשה לעם גדול, כפי שהבטיח ה'.