פרה אדומה
הפרשה נפתחת באחד הציוויים המסתוריים ביותר בתורה, דין פרה אדומה. אפרה, מעורב במים חיים, מטהר אדם שנטמא במגע עם המוות, ומשיב אותו אל המחנה ואל קדושתו. אך בפרדוקס מפעים, אותם עצמם המכינים ומזים את מי הטהרה הללו נטמאים הם עצמם בתהליך. התורה קוראת לזה חוק, גזרה שטעמה נשגב מהשגה אנושית מלאה, ומזמינה בטחון בה' אף במקום שבו ההבנה כלה. זהו שער הולם לפרשה מלאה במסתורין של החיים, המוות והרצון האלוהי.
מים ואובדן
מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן, מתה בקדש, ומיד מוצא העם את עצמו בלי מים. הם רבים במרירות, וה' אומר למשה לדבר אל סלע כדי שייתן מימיו לפני כל העדה. תחת זאת, ברגע של כעס, מכה משה בסלע פעמיים, ואף שהמים זורמים בשפע, אומר לו ה' ולאהרן שמשום שלא קידשו אותו לפני העם, לא יובילו את ישראל אל הארץ. המסע נושא את העם הלאה אל הר ההר, ושם מת אהרן ואלעזר בנו לובש את בגדי הכהונה תחתיו. כל ישראל בוכה על אהרן שלושים יום, מתאבל על רודף השלום העדין שהנהיג אותם מאז מצרים.
נחשים ושירה
מבקש את הדרך הישירה ביותר, שואל ישראל ממלך אדום מעבר בשלום, אך הוא מסרב ויוצא כנגדם, וכופה עליהם מעקף ארוך. כאשר מלך ערד הכנעני תוקף ולוקח שבויים, נודר העם לה' וזוכה בניצחון מכריע. אך תלאות הדרך שוחקות אותם, והם מדברים בה' ובמשה ומתלוננים על המן ועל מחסור המים. בתגובה באים נחשים שרפים אל תוך המחנה, ולאחר שהעם שב בתשובה, אומר ה' למשה לעשות נחש נחושת ולשים אותו על נס, כדי שכל המביט אליו ואל השמים יירפא. שבים לאיתנם, ממשיכים העם במסעם ושרים את שירת הבאר השמחה, מודים לה' על המים המקיימים אותם.
מלכי האמורי
בהתקדם ישראל אל הירדן, הם מבקשים מעבר בשלום דרך ארץ סיחון מלך האמורי, אך הוא מקבץ את צבאו ותוקף. ישראל מכריע אותו ויורש את ארצו, ואז פונה אל מול עוג, מלך הבשן הענק, הנופל אף הוא לפניהם. שני הניצחונות הכפולים מביאים את הארצות המזרחיות תחת שליטת ישראל וממלאים את האומות סביב אימה. הפרשה עוצרת כשהעם חונה בערבות מואב, מעבר לירדן מול יריחו, ניצב על סף הארץ המובטחת.
הזמנת בלק
צופה בכל זאת, נאחז בלק בן ציפור, מלך מואב, בפחד מפני האומה העצומה שעל גבולו. משוכנע שאין הוא יכול להכריע את ישראל בחרב, שולח הוא שליחים לשכור את בלעם בן בעור, נביא נכרי נודע, לבוא ולקלל אותם. ה' מזהיר את בלעם לבל ילך, ואז מתיר לו בתנאי שידבר רק את דברי ה', ובלעם יוצא לדרך. בדרך חוסם מלאך ה', חרבו שלופה, את הנתיב, נראה רק לאתונו של בלעם, הנוטה הצדה ולבסוף עוצרת ומדברת בקול במחאה. ה' פוקח את עיני בלעם לראות את המלאך, ונאמר לו שוב לא לומר דבר מלבד המילים שיושמו בפיו.
קללות שהפכו לברכה
בלק מביא את בלעם אל שלושה מקומות גבוהים הצופים אל מחנה ישראל, בונה מזבחות ומקריב קרבנות, בטוח שמשם תבוא הקללה סוף סוף. אך בכל פעם שבלעם פותח את פיו, נשפכת ברכה במקום הקללה ששילם עליה בלק. הוא משבח עם השוכן לבטח ולבדד, רב מספור כעפר, ואומר את המילים שיהודים אומרים עד היום בכל בוקר: מה טובו אהליך יעקב. צופה אל העתיד, הוא חוזה כוכב העולה מיעקב ושבט הקם מישראל, חזון של ייעודה הנצחי של האומה. בלק, זועם שתוכניתו הולידה שבח בלבד, שולח את בלעם ריקם.
חטא פעור
הסכנה שבלק לא הצליח להשיג מבחוץ באה עד מהרה מבפנים. גברי ישראל נמשכים אל נשות מואב ומדין, מצטרפים לעבודת האליל בעל פעור, ומגפה קשה פורצת במחנה. בעוד המשבר משתולל, מביא נשיא מישראל בגלוי אישה מדיינית לעיני משה והעם הבוכה. פינחס בן אלעזר קם, נוטל רומח, ובמעשה נחוש אחד של קנאה לה' עוצר את המגפה, אך לא לפני שמתו עשרים וארבעה אלף. הפרשה מסתיימת בצליל מפוכח זה, ושכרו של פינחס נשמר עד הקריאה הבאה.