שכרו של פינחס
בשכר האומץ שהשיב את חרון ה' בפעור, מעניק ה' לפינחס בן אלעזר ברית שלום וברית כהונת עולם לו ולזרעו. מעשה הקנאה היחיד שלו, שנעשה בעת שהמנהיגים עמדו משותקים, הביא כפרה לעם ועצר את המגפה הקטלנית. ה' מצווה אז את משה לנהוג במדיינים כאויבים, שכן מזימתם בפעור היא שהדיחה את ישראל לחטא ולשחיתות. המערכה נגד מדין יוצאת לדרך, אך תבוצע רק מאוחר יותר.
מפקד דור חדש
ה' מצווה מפקד חדש של כל גברי ישראל בגיל צבא, למשפחותיהם ולשבטיהם. כמעט ארבעים שנה חלפו מאז המניין האחרון, ודור זה הוא שייכנס ויירש את הארץ בפועל, שכן דור יוצאי מצרים תם במדבר כפי שנגזר. התורה רושמת שהארץ תחולק בגורל, כשהשבטים הגדולים מקבלים נחלות גדולות והקטנים פחות. שבט לוי נמנה בנפרד, מובדל לעבודה ואין לו נחלת קרקע משלו.
בנות צלפחד
חמש אחיות, בנות צלפחד, מתייצבות בבקשה נועזת ומכבדת. אביהן מת ולא הותיר בנים, והן שואלות מדוע ייעלמו שמו ונחלתו רק משום שהיו לו בנות בלבד. משה מביא את עניינן לפני ה', המכריז שצדקה טענתן: בהיעדר בנים, יורשות הבנות את נחלת אביהן. אומצן מוליד חוק ירושה בר קיימא ומגלה אהבה עמוקה לחלק בארץ המובטחת.
מנהיג לעם
ה' אומר למשה לעלות אל ההר ולהשקיף על הארץ שלא יורשה להיכנס אליה, הד שקט למי מריבה שנים קודם לכן. במקום להתעכב על אובדנו שלו, דאגתו הראשונה של משה היא שהעם לא יישאר כצאן אשר אין לו רועה, והוא מבקש מה' למנות מנהיג ראוי. ה' בוחר ביהושע בן נון, איש אשר רוח בו, ומצווה את משה לסמוך את ידיו עליו לפני אלעזר וכל העדה. במעשה סמיכה פומבי זה מעביר משה מעט מזיו ומסמכותו, ומבטיח חילופי הנהגה חלקים לאומה.
לוח המועדים
הפרשה פונה מן ההנהגה אל העבודה, ופורשת את סדר קרבנות הציבור הקרבים בשם ה' לאורך השנה. היא מתחילה בקרבן התמיד היומי של כל בוקר ובין הערביים, ואז מוסיפה את קרבנות המוסף לשבת ולראש חודש. משם היא עוברת דרך המועדים כסדרם: פסח ושבעת ימי המצות, ביכורי שבועות, יום תרועת השופר, צום יום הכיפורים, ושבעת ימי סוכות עם חג העצרת החותם, שמיני עצרת. יחד נותנים קרבנות אלה לשנה את מקצבה הקדוש, וקושרים את העם אל ה' לאורך העונות זמן רב לאחר שיתיישבו בארץ.