קדושת הכהנים
הפרשה נפתחת בדינים המבדילים את הכהנים לעבודתם הקדושה. משום שהם משרתים במקדש, אין הכהנים הרגילים מיטמאים למת אלא לקרוביהם הקרובים ביותר, והם מוחזקים באמות מידה מיוחדות בשאלת מי מותרת להם לאישה. הכהן הגדול חי במידת קדושה גבוהה עוד יותר, ומורחק ממנהגי האבלות שהיו פוגמים בתפקידו. כהן שבו מום גופני, אף שהוא חלק מלא ממשפחת הקודש וזכאי לאכול מלחמה, אינו מקריב על המזבח. יחד ממסגרים דינים אלו את הכהונה כחיים של כבוד ומשמעת מוגברים.
מתנות וקרבנות
תשומת הלב פונה אל המתנות הקדושות שהכהנים מקבלים ואל הבהמות הקרבות. הכהן חייב להיות בטהרה כדי לאכול מן החלקים הקדושים, ומי שאינו מבית הכהונה אינו שותף בהם. הבהמות הקרבות לה' חייבות להיות תמימות ושלמות, שכן מתנה פגומה מבזה את מי שהיא קרבה לפניו, ובהמה שזה נולדה חייבת לשהות עם אמה שבעה ימים בטרם תוקרב. התורה אוסרת לשחוט בהמה ואת בנה ביום אחד, ומזהירה את הכהנים שוב ושוב שלא לחלל את שם ה' הקדוש אלא לקדשו לעיני העם.
לוח המועדים
לאחר מכן פורשת הפרשה את לוח המועדים הגדול. היא פותחת בשבת, יסוד הזמן המקודש שמדי שבוע, ומתקדמת לאורך השנה: פסח ושבעת ימי המצה, ספירת העומר המובילה אל שבועות, יום השופר הידוע כראש השנה, צום יום הכיפורים החמור, ושבוע השמחה של סוכות. ישראל מצווים ליטול ארבעה מינים ולשבת בסוכות שבעה ימים, זכר לצל שנתן ה' במדבר. יחד יוצרים ימים אלו מקצב של זיכרון, הכרת טובה והתחדשות שמעצב את חיי היהודים עד היום.
אור ולחם
מן הלוח עוברת הפרשה אל שני קבועים תמידיים שבמקדש. ישראל מצווים להביא שמן זית זך וצלול כדי שאהרן ידליק את נרות המנורה שיבערו תמיד, אור יציב לפני ה'. על השולחן הזהוב מסודרים שנים עשר ככרות לחם הפנים בשתי מערכות, ומתחדשים מדי שבת, מנחה תמידית המייצגת את שנים עשר השבטים. מעשים שקטים ומתמשכים אלו מבטאים קשר עם ה' שאינו מוגבל למועדים אלא מתקיים יום אחר יום.
משפט במחנה
הפרשה חותמת בפרשייה מטרידה. איש שאביו מצרי ואמו ישראלית מריב במחנה ומקלל את שם ה', והוא נתון במשמר עד שיתברר משפט ה'. דרך מקרה זה קובעת התורה יסודות של צדק: המקלל נושא באחריות, נוטל נפש אדם נדרש לתת את הדין, וההורג בהמה חייב לשלם. העיקרון הידוע של מידה כנגד מידה, עין תחת עין, מלמד שהמשפט חייב להיות מדויק ומידתי, ושחוק אחד מחייב את האזרח ואת הגר כאחד. הקריאה מסתיימת בהוצאת הדין אל הפועל, וחותמת את חזון הפרשה על קהילה המונהגת בקדושה וביושר.