קדושים תהיו
הפרשה נפתחת בכך שה' אומר למשה להקהיל את כל עדת ישראל ולתת להם ציווי אחד ומקיף: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'. באורח בולט, קריאה זו אינה מופנית אל הכהנים בלבד אלא אל כל בן באומה. המצוות הראשונות מהדהדות את לב סיני, כאשר ישראל מצווים לירא מאם ומאב, לשמור את השבת ולפנות עורף לאלילים. כבר מן הראשית קשורה הקדושה בכיבוד המשפחה, בשמירת הזמן המקודש ובנאמנות לה' לבדו.
פאת השדה
הפרשה פונה אל האופן שבו אנו נוהגים בחלש ואיש ברעהו. האיכרים מצווים להותיר את פאת שדותיהם ואת לקט הקציר הנופל לעני ולגר, ולשזור בכך את הצדקה אל תוך עצם מלאכת פרנסתם. ישראל מוזהרים שלא לגנוב, לרמות או להישבע לשקר, שלא להלין את שכר הפועל עד בוקר, ושלא לנצל את חסר האונים בקללת חירש או בשימת מכשול לפני עיוור. דינים אלו מגלים שה' משגיח מקרוב כיצד נוהגים החזקים במי שאינם יכולים להגן על עצמם.
ואהבת לרעך
במרכז הפרשה עומד לימודה המפורסם ביותר. ישראל מצווים לשפוט בצדק, לסרב לרכילות ולהוצאת שם רע, ולעולם לא לעמוד מנגד כאשר חיי הרֵע בסכנה. במקום לשנוא את האח בלב, על האדם לדבר בכנות ובגילוי לב, ובמקום לנקום או לנטור, עליו להרפות מן הטינה. כל אלו עולים אל פסגה אחת במילים ואהבת לרעך כמוך, עיקרון המכנס את הדינים הסובבים אל כלל אידאל מנחה אחד.
חוקי ההבדלה
מערכת נוספת של חוקים מעצבת את ישראל לעם מובחן וממושמע. אחדים שומרים על הסדר הטבעי, ואוסרים את הכלאת הזרעים והבהמות ומפרישים את פרי העצים הרכים. אחרים מותחים קו נחרץ מול מנהגי העמים אשר סביב, ואוסרים ניחוש, שריטת הגוף על המת וכתובת קעקע. הפרק מצווה גם לקום מפני הזקן, לשמור על מאזני ומידות אמת, ולאהוב את הגר כמוך, כי גרים היו ישראל בארץ מצרים. הקדושה, שוב, שוכנת בפרטים הקטנים ביותר של התנהגות היומיום.
משקל הקדושה
הפרק האחרון קובע השלכות חמורות לבגידות העמוקות ביותר בקדושה. ה' מגנה את הנותנים מילדיהם למולך ואת הפונים אל האוב והידעונים, ושב ומאשר את קדושת המשפחה באוסרו את הקשרים המושחתים שפורטו קודם. שזורה באזהרות קריאה להבדלה, שכן על ישראל להבחין בין הטהור לטמא ולחיות אחרת מן העמים שהם עומדים לרשת. הפרשה מסתיימת במקום שבו פתחה, בתזכורת שישראל קדושים כי ה' קדוש והבדיל את העם הזה להיות שלו.