שרטוט המסע מחדש
הפרשה נפתחת במשה הרושם, על פי ה', את מלוא מסלול מסעו של ישראל מיציאת מצרים ועד ערבות מואב. ארבעים ושתיים תחנות נקובות בשמן כסדרן, כל אחת מציינת מקום שבו עצר העם, חנה או עמד בתלאה לאורך שנות המדבר הארוכות. רישום כתוב זה עומד כזיכרון לכל מסע המדבר ולהנהגת ה' בכל שלב של הדרך. במבט לאחור על כל המסלול רואה הקורא אומה הנישאת צעד אחר צעד מעבדות אל שולי הארץ המובטחת.
טיהור הארץ
אז מצווה ה' את העם שמשיחצו את הירדן אל כנען, עליהם להוריש את יושביה ולהשמיד את אליליהם, מזבחותיהם ובמותיהם. הארץ תחולק בין השבטים בגורל, הגדולים מקבלים יותר והקטנים פחות. ה' מזהיר שכל יושבים שיישארו במקומם יהיו לשיכים בצדי ישראל ולמוקשים לאמונתו, ומושכים את האומה אל השחיתות. הציווי מבהיר שהתיישבות בארץ אינה רק כיבוש גשמי אלא אחריות רוחנית.
גבולות הארץ
ה' פורש את גבולות ארץ כנען, ומשרטט את תחומיה בדרום, במערב, בצפון ובמזרח כדי שישראל יידע בדיוק את הנחלה שהוא מקבל. הוא ממנה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון, יחד עם נשיא נקוב מכל שבט, לפקח על חלוקת הארץ הצודקת. מיפוי מוקפד זה הופך תקווה מובטחת זה מכבר למולדת מוחשית עם גבולות ממשיים ואחראים נקובים בשם. הדור החונה על הירדן יכול סוף סוף לצייר לעצמו את הארץ הממתינה לו.
ערי מקלט
מאחר ששבט לוי אינו מקבל נחלה משלו, מצווים בני ישראל להעניק ללויים ארבעים ושמונה ערים פזורות בין כל השבטים. שש מהן מובדלות לערי מקלט, שאליהן יכול ההורג את חברו בשגגה לנוס לביטחון מפני גואל הדם של הנרצח. התורה מבחינה בחדות בין רצח במזיד, שעונשו מיתה, ובין הריגה בשגגה, שהעושה אותה נותר מוגן בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול. חוקים אלה מכבדים את קדושת כל חיי אדם ובה בעת מרסנים את הדחף לנקמה פרטית.
שמירת הנחלה
ספר במדבר מסתיים בשיבה אל חמש בנות צלפחד, שזכותן לרשת את אדמת אביהן כבר ניתנה. ראשי שבטן חוששים עתה שאם יינשאו האחיות לשבט אחר, יאבד חלקן לשבט אבותיהן לתמיד. ה' מאשר את נחלת הבנות אך פוסק שיינשאו בתוך שבטן שלהן, כדי שלא תעבור אדמת שבט לצמיתות לאחר. האחיות נישאות לבני דודיהן, נחלות השבטים נשמרות, וספר במדבר נחתם כשישראל ניצב על הירדן, נכון להיכנס אל הארץ.