בקשה אחרונה
יעקב חי שבע עשרה שנה במצרים, ומגיע לגיל מאה ארבעים ושבע, וכשהוא חש כי מותו קרב, הוא קורא לבנו יוסף. הוא משביע את יוסף שבועה חמורה לא לקוברו במצרים אלא לשאת את גופו בחזרה אל אחוזת הקבר של אבותיו בארץ כנען. יוסף מבטיח לעשות כבקשת אביו, ויעקב, מרוגע, משתחווה על ראש מיטתו. מחשבותיו של האב הגוסס כבר פונות הביתה, אל הארץ שהבטיח ה' למשפחתו.
ידיים שלובות
בשומעו כי אביו חולה, מביא יוסף את שני בניו, מנשה ואפרים, לקבל ברכה, ויעקב מכריז כי נכדים אלו ייחשבו בין ילדיו שלו, כל אחד ראש שבט. בהושיטו את ידיו, שולב יעקב את כפיו, ומניח את ימינו על אפרים הצעיר ואת שמאלו על מנשה הבכור. יוסף מנסה להחליפן, אך אביו מסרב ברוך, ומסביר כי אף ששניהם יהיו גדולים, האח הצעיר יהיה גדול עוד יותר. יעקב מברך אותם באותן מילים שהורים יהודים אומרים על בניהם עד היום, שישימם ה' כאפרים וכמנשה.
ברכות השנים עשר
אז מכנס יעקב את כל שנים עשר בניו סביבו לומר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. אחד אחד הוא פונה אל כל בן, ומתאים את דבריו לאופיו של הבן שלפניו: הוא מוכיח את ראובן על פחזותו ואת שמעון ולוי על כעסם, בעוד ליהודה הוא מעניק את שבט המלוכה, ומדמה אותו לאריה. הוא מנבא כי זבולון ישכון לחוף ימים, מברך את יוסף כבן פורת שה' שומר עליו, ומדמה את בנימין לזאב, ונותן לכל שבט את גורלו ותפקידו בקרב העם. אלו הם דברי האב האחרונים, המעצבים את עתיד האומה דרך בניו.
פטירת יעקב
כאשר הוא מסיים, מצווה יעקב את כל בניו לקוברו במערת המכפלה שבכנען, שם כבר קבורים אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ולאה. אז הוא אוסף את רגליו אל המיטה, גווע ונאסף אל עמיו. יוסף בוכה על אביו וחונט אותו, וכל מצרים סופדת לו שבעים יום. תהלוכה גדולה של בני משפחה ונכבדי מצרים מעלה את יעקב אל כנען, קוברת אותו במערת אבותיו כרצונו, ואז שבה מצרימה.
אתם חשבתם לטובה
משאין אביהם עוד, מתמלאים האחים פחד כי יוסף ינקום סוף סוף על אשר עשו לו לפני שנים. הם שולחים לו מסר כי יעקב ביקש שיסלח להם, והם באים ונופלים לפניו, ומציעים להיות עבדיו. יוסף בוכה ומרגיע אותם ברוך, ושואל האם תחת אלוקים הוא לשפוט אותם. אתם חשבתם עלי רעה, הוא אומר להם, ה' חשבה לטובה, למען הצל עם רב. הוא מדבר על לבם ומבטיח לכלכל אותם ואת ילדיהם.
סיום ספר בראשית
יוסף חי עד גיל מאה ועשר ורואה את נכדי נכדיו גדלים סביבו. כאשר מתקרב מותו שלו, הוא מכנס את אחיו ומבטיח להם כי ה' פקד יפקוד אותם ויעלה אותם ממצרים אל הארץ שהבטיח לאברהם, ליצחק וליעקב. הוא משביע אותם כי כאשר יבוא יום הגאולה, יעלו את עצמותיו עמם ממצרים. יוסף מת, נחנט ומושם בארון במצרים, ובהבטחה זו של שיבה עתידית הביתה נחתם ספר בראשית.