יהודה ניגש
יהודה ניגש אל שליט מצרים ושופך את אחד הנאומים הנוגעים ביותר בתורה. הוא מספר מחדש את כל הסיפור, כיצד נחקרו ונדרשו להביא את אחיהם הצעיר, ומתאר כמה עמוקות אוהב אביהם הזקן את בנימין, בנה האחרון של רחל אשתו האהובה. אובדן הנער, אומר יהודה, יוריד בוודאי את אביהם ביגון שאולה. לכן הוא מציע להישאר במצרים כעבד תחתיו, כדי שבנימין יוכל לשוב הביתה אל אביהם.
אני יוסף
נסער עד עמקי נפשו, מוציא יוסף כל מצרי מן החדר, ובבכי גדול מתגלה אל אחיו: אני יוסף, העוד אבי חי. הם נדהמים ומבוהלים מכדי לענות, אך הוא קורא להם ברוך להתקרב ומרגיע אותם. אל תיעצבו על שמכרתם אותי הנה, הוא אומר להם, כי ה' שלחני לפניכם להחיות נפשות בשנות הרעב שעוד נותרו. הוא מאיץ בהם למהר ולהביא את אביהם ואת כל בתיהם להתיישב בארץ גושן, שם יוכל לכלכל אותם.
מתאחדים בשמחה
השמועה מגיעה אל פרעה כי באו אחי יוסף, והוא שמח, מזמין את כל המשפחה למצרים ושולח עגלות לשאתם. יוסף משלח את אחיו במתנות ובצידה, ונותן לבנימין מנה נדיבה במיוחד. כאשר הם מגיעים לכנען ומספרים לאביהם כי יוסף חי ומושל בכל מצרים, לב יעקב פג, כי אינו יכול להאמין. אך כאשר הוא רואה את העגלות ששלח יוסף, שבה רוחו אליו, והוא אומר: רב! עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות.
ירידה מצרימה
יעקב יוצא עם כל אשר לו, ובבאר שבע הוא מקריב זבחים לאלוקי אביו. באותו לילה מדבר אליו ה' במראה, ואומר לו לא לפחד מרדת מצרימה, כי שם יעשה אותו לגוי גדול, ירד עמו וישוב ויעלה את זרעו. התורה מונה את שבעים נפש בית יעקב היורדים מצרימה. בהגיעם אל גושן, יוסף עולה במרכבתו לקראת אביו, ושניהם נופלים איש על צוואר רעהו ובוכים זמן רב זה על צוואר זה.
לפני פרעה
יוסף מציג חמישה מאחיו לפני פרעה, והם מסבירים כי רועי צאן הם המבקשים להתיישב בגושן, ופרעה נענה ברצון, ואף מזמין את המוכשרים שבהם לרעות את מקנהו שלו. אז מביא יוסף את אביו לפני המלך, ויעקב מברך את פרעה. כאשר שואל פרעה לגילו, משיב יעקב כי שנות חייו מאה ושלושים, מעט ורעות לעומת חיי אבותיו הארוכים. הוא מברך שוב את פרעה והולך, והמשפחה מתיישבת לבטח במיטב הארץ, בארץ גושן.
לחם לעולם רעב
ככל שנמשך הרעב, אוסף יוסף את כל הכסף שבמצרים ובכנען תמורת תבואה, וכאשר אוזל הכסף מוסרים העם את מקניהם, אחר כך את אדמתם, ולבסוף את עצמם, ונעשים עבדי פרעה, אך הכהנים שומרים על שדותיהם. יוסף מעביר את האוכלוסייה ומטיל מס הוגן של חמישית מן היבול לטובת הכתר, והעם מכריז בהכרת טובה כי החיה את נפשם. בינתיים מתיישבת משפחת ישראל בארץ גושן, שם היא רוכשת אחוזה ופרה ורבה עד מאוד. מה שמתחיל כמאמץ להקלת הרעב הופך בשקט לראשית חיי האומה במצרים.