מחצית השקל
ה' נותן למשה סדרת הוראות אחרונות בטרם ייבנה המשכן. כל אדם הנמנה במפקד ייתן מחצית השקל, עשיר ועני נותנים בדיוק אותו סכום, כתזכורת שכל נשמה שווה במניינה לפני ה'. ה' מצווה גם על כיור נחושת שבו יטהרו הכהנים את ידיהם ורגליהם, על שמן מיוחד למשיחת המשכן וכליו, ועל קטורת ריחנית השמורה לשימוש קדוש. לבסוף נוקב ה' בשמות אמני המלאכה, בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן, וממלא אותם חוכמה וכישרון לבצע את כל מלאכת הקודש.
השבת והלוחות
בטרם ירד משה, קובע ה' את השבת כאות עולם לקשר בין ה' לישראל, ומלמד שאף מלאכת הקודש של בניית המשכן חייבת לפסוק ביום השביעי. המנוחה, לא הבנייה, היא העדות האמיתית ביותר שה' הוא הבורא. ה' נותן אז למשה את שני לוחות האבן, כתובים באצבע אלוקים, ומשה נערך לשוב אל העם. הבמה נכונה לשאת את הברית במורד ההר.
עגל הזהב
למטה, מתמלא העם חרדה כשמשה אינו שב במועד שציפו לו. הם נאספים סביב אהרן ותובעים אל מוחשי שיוליך אותם, ואהרן אוסף את זהבם ומעצב אותו לעגל. העם מכריז עליו כעל אלילם וחוגג לפניו בקרבנות ובהוללות. ברגע פזיז אחד, האומה שעמדה בסיני פונה מעל האלוקים ששחרר אותה.
שבירת הלוחות
ה' מספר למשה את המתרחש למטה ומאיים להשמיד את העם, אך משה מתחנן בעדם ומזכיר את הבטחות ה' לאבות. בירידתו מן ההר, ובראותו במו עיניו את העגל ואת המחולות, משליך משה את הלוחות והם מתנפצים בתחתית ההר. הוא טוחן את העגל לאבק, מוכיח את אהרן, וקורא למי שנאמן לה'; הלוויים נאספים אליו ודין כבד יורד על המחנה. אחר כך שב משה ועולה לבקש מחילה, ומציע את חייו שלו בעד העם ובלבד שלא יימחו.
בבקשת פני ה'
בעקבות הדברים אומר ה' שמלאך יוליך את ישראל הלאה, אך שהוא עצמו לא יעלה בקרב עם קשה עורף כזה, והאומה מתאבלת. משה נוטה אוהל מחוץ למחנה ושם הוא מדבר עם ה' פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו, וממאן להתקדם אלא אם כן תלך עמם נוכחות ה' עצמה. מתחזק, מבקש משה לחזות בכבוד ה'. ה' משיב שאין אדם יכול לראות את פניו וחי, אך מבטיח להעביר את טובו על פניו בעודו מסתיר את משה בנקרת הצור.
הלוחות השניים
משה פוסל שני לוחות חדשים ועולה אל ההר שוב. שם עובר ה' לפניו ומכריז על שלוש עשרה מידות הרחמים, ומתגלה כרחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נרגש, קד משה ומשתחווה ומתחנן לה' לסלוח לעם ולקחתם שוב לו, וה' מחדש את הברית ושב ומשמיע את מצוותיה המרכזיות. משה נשאר על ההר ארבעים יום, וכשהוא יורד עם הלוחות פניו קורנות קרני אור, כך שהוא שם מסווה על פניו בקרב העם בכל עת שאינו מדבר עם ה'.