החשבון
הפרשה נפתחת בחשבון קפדני של כל חומר שנתרם למשכן: סך הזהב, הכסף והנחושת, וכיצד בדיוק שימש כל אחד. הכסף, שנאסף ממחציות השקל של המפקד, הופך לאדנים המעגנים את הקירות, בעוד הזהב והנחושת מעוצבים לכלים ולאבזרים. חשבון פומבי זה אינו מותיר מקום לחשד לגבי האוצרות שהופקדו בידי משה. אף בעבודת הקודש, מציבה התורה מופת של יושר ושקיפות גמורים.
בגדי הכהונה
תשומת הלב פונה אל בגדי המשרתים במשכן. האמנים אורגים את האפוד, את החושן המשובץ בשתים עשרה אבנים חרותות, את המעיל בפעמונים וברימונים, את הכותנות, ואת ציץ הזהב שחרות עליו קודש לה'. בכל שלב חוזרת התורה ואומרת שהמלאכה נעשית בדיוק כפי שציווה ה' את משה. הבגדים שילבישו את אהרן ובניו בכבוד מוגמרים עד החוט האחרון.
המלאכה תמה
משהושלם כל רכיב, מביא העם את כל המשכן אל משה: את האוהל וכיסוייו, את הכלים, את המזבחות ואת הבגדים, כל חלק מונח לפניו. משה בוחן את הכל ורואה שעשו כל דבר בדיוק כפי שציווה ה', ומברך את העם על עמלם. לאחר שבר עגל הזהב, עומדת האומה מאוחדת שוב סביב משימה שהושלמה. הברכה חותמת רגע של שלמות ותיקון.
הציווי להקים
ה' מדבר אל משה בהוראות להקמת המשכן. יש להקימו ביום הראשון לחודש הראשון, ניסן, ולהציב כל חלק במקומו: את הארון מאחורי הפרוכת, את השולחן והמנורה, את המזבחות, את הכיור ואת החצר סביבם. על משה למשוח את המשכן וכליו לקדשם, ולהלביש ולקדש את אהרן ובניו לעבודתם. הכל מוכן לכך שהמשכן יחל את חייו.
משה מקים את המשכן
בראשון בניסן, שנה לאחר צאתם ממצרים, מקים משה את המשכן במו ידיו. הוא מציב את הקרשים באדניהם, פורש את האוהל, מניח את הארון ובתוכו הלוחות, ומסדר את השולחן, את המנורה ואת מזבח הזהב, מדליק את הנרות ומקטיר את הקטורת. הוא תולה את המסך בפתח, מציב את מזבח הנחושת ואת הכיור בחצר, ומשלים את הגדר. שוב ושוב רושמת התורה שמשה עשה כל מעשה בדיוק כפי שציווה אותו ה'.
הכבוד ממלא את המשכן
עם השלמת המלאכה, שוכן ענן על אוהל מועד וכבוד ה' ממלא את המשכן, עד שאף משה אינו יכול להיכנס. מאותו יום ואילך שוכן הענן על המשכן יומם ואש בוערת בתוכו לילה, לעיני כל ישראל. כשהענן מתרומם, נוסע העם הלאה, וכשהוא שוכן, הם חונים. וכך נחתם ספר שמות בה' השוכן בגלוי בקרב עמו, נכון להוליכם הביתה.