כובד הנדר
הפרשה הכפולה נפתחת במשה המלמד את ראשי השבטים את דיני הנדרים. הנודר נדר או הנשבע שבועה לא יחל דברו אלא יקיים את כל אשר אמר. התורה מפרטת את המקרים המצומצמים שבהם ניתן להפר נדר, בעיקר כוחו של אב על נדרי בתו הצעירה ושל בעל על נדרי אשתו, אם יפעל ביום שמעו אותם. מראשיתה מדגישה הפרשה עד כמה ברצינות מתייחסת התורה לדיבור האדם ולהבטחות שאנו קושרים בהן את עצמנו.
מלחמת מדין
ה' אומר למשה שבטרם ימות עליו להוציא לפועל את נקמת ישראל במדין על הפיתוי בפעור. אלף איש מכל שבט, שנים עשר אלף בסך הכול, יוצאים למלחמה לצד פינחס וכלי הקודש, ובין ההרוגים בלעם, שעצתו הפילה את ישראל בחטא. החיילים שבים עם שבויים ושלל, ומשה מורה לטהר גם את הלוחמים וגם את שלל המתכת שלהם באש ובמים. השלל העצום מחולק בין הנלחמים ובין העדה, וחלק מופרש כתרומה לה' וללויים, והקצינים, שלא איבדו איש, מביאים את הזהב שלכדו כקרבן תודה.
שבטים המתיישבים מוקדם
שבטי ראובן וגד, עשירים במקנה, מבקשים ממשה לקבל את נחלתם בארצות המרעה הפוריות ממזרח לירדן במקום לחצות אל הארץ עצמה. משה גוער בהם בחריפות, חושש שכוונתם להתחמק מן המלחמה ולרפות את ידי אחיהם כפי שעשו המרגלים בשעתם. הם מרגיעים אותו, ומתחייבים לשלוח את אנשיהם החמושים מעבר לנהר בראש הכיבוש ולא לשוב עד שכל שבט יתנחל. משה נעתר לבקשה בתנאי זה, וארצות הגלעד והבשן ניתנות לראובן, לגד ולחצי שבט מנשה.
ארבעים ושניים מסעות
מסעי פותחת במבט לאחור, כשמשה רושם את ארבעים ושתיים תחנות מסעו של ישראל מן היום שיצאו ממצרים ועד חנייתם בערבות מואב. כל מקום של מנוחה ותלאה נקוב בשמו כסדרו, זיכרון כתוב של דרך המדבר הארוכה ושל הנהגת ה' לכל אורכה. אז מצווה ה' את העם, משיחצו אל כנען, להוריש את יושביה ולהשמיד את אליליהם ומזבחותיהם. הוא מזהיר שכל הנותרים יהיו לשיכים בצדי ישראל, מוקש המושך את האומה אל עצם שחיתותה של הארץ.
גבולות הארץ
ה' פורש את גבולות ארץ כנען שישראל עומד לרשת, ומשרטט את תחומיה מכל עבר. הוא ממנה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון, יחד עם נשיא מכל שבט, לפקח על חלוקת הארץ הצודקת בין העם. מיפוי מוקפד זה הופך את הארץ המובטחת זה מכבר מתקווה רחוקה לנחלה מוחשית עם גבולות ממשיים ואחראים נקובים בשם. הדור הניצב על הירדן יכול עתה לצייר לעצמו את הבית הממתין לו.
ערי מקלט
מאחר ששבט לוי אינו מקבל נחלת קרקע, מצווים בני ישראל לתת לו ארבעים ושמונה ערים לשבת בהן, פזורות בין כל השבטים. שש מהן מיועדות לערי מקלט, מקומות שאליהם יכול ההורג את חברו בשגגה לנוס למחסה מפני גואל הדם של הנרצח. התורה מבחינה בקפידה בין רצח במזיד, שעונשו מיתה, ובין הריגה בלא כוונה, שהעושה אותה מוצא מקלט עד מות הכהן הגדול. חוקים אלה מקיימים את קדושת חיי האדם ובה בעת שומרים מפני נקמה חסרת מעצור.
שמירת הנחלה
ספר במדבר נחתם בשיבה אל בנות צלפחד, שזכותן לרשת נקבעה קודם לכן. עתה מעלים ראשי שבטן חשש: אם יינשאו האחיות לשבט אחר, תעבור אדמתן משבט אביהן לתמיד. ה' מאשר את זכותן לרשת אך פוסק שיינשאו בתוך שבטן שלהן, כדי שלא תעבור נחלה משבט לשבט. חמש האחיות נישאות לבני דודיהן, נחלות השבטים נותרות בטוחות, וספר במדבר מסתיים כשישראל חונה על הירדן, נכון סוף סוף להיכנס אל הארץ.